"החלטתי שאני מפסיק/ה להתאמן!"

משפט שאני שומע לא מעט ממתאמנים שמגיעים לנקודת שבירה כלשהי בתהליך. ואז לאחר שיחה איתם אני מסביר להם שלכולנו יש עליות וירידות במוטיבציה ובכוח וזה בסדר אבל בוא נחשוב ביחד מדוע התחלנו להתאמן ומה זה תורם לי בחיי היום יום שלי.

ברגע של נקודת משבר אנחנו תמיד מחפשים את ה "למה לא"… ומתחילים למצוא רשימה ענקית של "למה לא" ושוברים את הכלים וזורקים עבודה של כמה חודשים לפח.

אבל בדיוק אז ברגע הזה ובנקודה הזו אנחנו צריכים לעצור ולהגיד רגע… בוא נחשוב "למה כן", בוא ניזכר בכלל למה התחלתי להתאמן? ונתחיל לחפש הצלחות קטנות בתהליך שהתחלנו…

זה הזמן לשאול ולהבין עם עצמכם מה בעצם גרם לי להרגיש את הנקודת משבר? (סביר להניח שאני מסתכל על מטרה גדולה ולא רואה איך אני מגיע אליה בזמן כה קצר כמו שאני מצפה)

בכל אופן, ברגעים כאלה אני אוהב להתבונן ולשאול שאלות ולחפש הצלחות קטנות כמו:

* להיזכר באימון הראשון כמה היה לי קשה ואיך היום אני מרגיש במהלך האימונים.

* לראות את ההתקדמות במשקלים שאני מרים.

* האם ההתאוששות שלי בין התרגילים השתפרה ואני פחות מתנשף באימון ובחיי היום יום בכלל.

* להיזכר איך הבגדים ישבו עליי אז ואיך היום.

* להיזכר בתחושה הטובה שלאחר האימון ולהיזכר שאני יותר במצב רוח טוב כשאני בשיגרת אימונים.

* לבדוק האם מדדי בדיקות הדם שלי השתפרו.

* לחשוב על התחושה איך ארגיש אם אוותר לעצמי ואפסיק.

* אולי אני מעמיס על עצמי כמות אימונים יותר ממה שאני יכול וזה מתיש אותי?

לסיכום, זה בסדר שיש נפילות, צריך לקבל אותן כי הן חלק מהתהליך וכמו כל דבר בחיים, אבל החוכמה היא לעבור אותן ולצלוח אותן בדיוק כמו שעברנו את הקושי באימון הראשון.

ואם לא הצלחתם לעשות זאת לבד, מוזמנים לשתף אותי ואשמח לעזור, אני פה בשבילכם! גיא